בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית, על סך של 38,348 ש"ח, שהוגשה בסדר דין מקוצר.
על פי הנטען בכתב התביעה, התקשרה המבקשת עם המשיבה בהסכם הצטרפות להנפקת כרטיס אשראי. לצורך התקשרותה חתמה המבקשת על טופס "בקשה לקבלת כרטיס אשראי" ובמסגרתו מסרה מספר חשבון בנק לצורך חיוב בגין העסקאות שיבוצעו בכרטיס האשראי וחתמה על הרשאה לחיוב חשבון הבנק.
המשיבה צירפה העתקי ההסכמים האחד משנת 2005 והשני משנת 2007 לשני כרטיסי האשראי.
עוד נטען בכתב התביעה כי במהלך השנים שלחה המשיבה למבקשת באופן שוטף את דפי חיובי האשראי והמבקשת לא חלקה על האמור בדפי החשבון. משהופסק תשלום החיובים החודשיים על ידי המבקשת ולא כובדו הוראות הקבע בבנק, הפרה המבקשת את התחייבויותיה כלפי המשיבה ונותרה חייבת את סכום התביעה.
יחד עם הגשת כתב התביעה עתרה המשיבה להטלת עיקול זמני על זכויותיה של המבקשת בנכס מקרקעין בבעלותה. ביום 06/09/2011 הוטל עיקול זמני במעמד צד אחד.
המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענה כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה. לגופו של עניין, טענה המבקשת כי היא אינה חתומה על טפסי ההתקשרות שצורפו לכתב התביעה, חתימתה זויפה על ידי הגרוש שלה, השתלטן והשרלטן העושה בענייניה ככל העולה על רוחו, היא אינה הבעלים של כרטיסי האשראי נשוא התביעה ולא עשתה בהם כל שימוש, לא נערך כל הסכם בינה לבין המשיבה ולא ניתנה על ידה כל הוראה לחיוב חשבונה בבנק בגין חיובי כרטיסי האשראי.
בד בבד עם בקשת הרשות להגן, הגישה המבקשת אף בקשה לביטול העיקול הזמני, הן בשל הפגם שנפל בו נוכח המצאתו באיחור לידיה, והן בשל אי התקיימות התנאים לתיתו, ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ויסוד ההכבדה.
הצדדים התייצבו לדיון בפני במהלכו נחקרה המבקשת על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
המבקשת ויתרה על חקירת המצהירה מטעם המשיבה על התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה להטלת העיקול הזמני, טענה כי צו העיקול פקע ולכן יש להורות על ביטולו, וחזרה על טענותיה כפי שעלו בתצהירה התומך בבקשת הרשות להתגונן.
המשיבה טוענת כי יש לדחות הן את הבקשה לביטול העיקול הזמני והן את בקשת הרשות להתגונן.
לטענתה, טענותיה של המבקשת כי חתימותיה הן על הסכמי ההתקשרות והן על טופס ההרשאה לחיוב חשבון הבנק, זוייפו, נטענו אך באופן סתמי וכוללני ונעדרו פירוט הנדרש לצורך רשות להתגונן. המבקשת, אשר לטענתה יודעת מי זייף את חתימותיה, נמנעה מלהגיש כנגדו תלונה במשטרה. למעלה מחמש שנים מכובדת ההרשאה לחיוב חשבונה של המבקשת, ואף בשנת 2010 חתמה על טופס שינוי הרשאה לחיוב חשבון הבנק בו עדכנה את המשיבה בפרטי חשבון חדשים לחיוב, משכך המבקשת, אשר במהלך השנים לא העלתה כל טענה כנגד החיובים, מושתקת כיום מלטעון כי חתימותיה על הסכמי ההתקשרות זוייפו.
דיון והכרעה
:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי חקירת המבקשת וסיכומי הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה, כפי שיפורט להלן, כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן כנגד התביעה ואולם, בשל היותה של הגנת המבקשת דחוקה, יש להתנות הרשות להתגונן בהפקדת מלוא סכום התביעה.
הלכה היא כי בקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל. החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת הבקשה, הינה לאשר את טענותיו בתצהיר, ולא לשכנע שטענותיו בתצהיר - אמת הן. ככלל, ביהמ"ש ייטה ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה. במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה; או הטלת הוצאות ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא. (ראה
ע"א 3300/04 צול ניהול פרוייקטים ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו)).
סעיף 2 (א) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו- 1986, קובע כי
"חוזה לשימוש בכרטיס חיוב בין לקוח לבין מנפיק לא יהיה תקף אלא אם כן נעשה בכתב ונחתם בידי הלקוח".
הגנתה של המבקשת בתצהירה מתבססת על הטענה כי חתימותיה על הסכמי ההתקשרות, כמו גם על טופס ההרשאה לחיוב חשבון הבנק, הינן חתימות מזוייפות. במהלך חקירתה הוצג למבקשת אף טופס לשינוי פרטי חשבון הבנק משנת 2010 ואולם, המבקשת העידה כי אף החתימה על טופס זה אינה חתימתה (עמ' 4 לפרוטוקול).
כבר עתה ייאמר כי גרסתה של המבקשת מעלה תהיות, כפי שיפורטו להלן, יחד עם זאת, טענת זיוף החתימה עשויה להעמיד לטוען אותה הגנה כנגד התביעה. טענה זו לא נסתרה בחקירתה הנגדית של המבקשת ולא ניתן לקבוע, בשלב זה ובטרם יישמעו ראיות, כי אין בפי המבקשת טענת הגנה ולו בדוחק כנגד התביעה.
על אף שהמבקשת טענה בתצהיר כי ידוע לה כי מי שזייף את חתימותיה הינו בעלה לשעבר, העידה כי לא הגישה כנגדו תלונה במשטרה. ההימנעות מהגשת התלונה במשטרה אין בה, כשלעצמה, כדי לאיין את הגנת המבקשת בטענת הזיוף, וזאת אף בשים לב לכך כי עסקינן במערכת יחסים בין המבקשת לבעלה לשעבר ולא לצד ג' זר, ולכל היותר יש בה כדי להשפיע על מהימנות הטענה. על אף שלעניין מהימנות טענות המבקשת ביחס לפעולותיו של הגרוש שלה, עלו תהיות רבות, ובכלל זה העדר גרסה של המבקשת באשר למועד בו התגרשה, טיב יחסיה עם הגרוש שלה וכיוצ"ב, הרי שבשלב זה, כידוע, אין בית המשפט בוחן את מהימנות גרסת הנתבע.
התהיות ביחס לטיב יחסיה של המבקשת עם בעלה לשעבר, שיתוף הפעולה ביניהם וידיעותיה של המבקשת על מעשיו של בעלה לשעבר, מקומן להתברר בראיות.